<h1>האורה לרש"י סימן ס"ט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ועז לחלבה, ורחל לגיזתה, ותרנגולת לביצתה, ותורי דרדיא, ותמרי דעיסקא ביום טוב אסורי, דהלכה כרבי יהודה ביום טוב דאית ליה מוקצה.
<h2>דף נ.</h2>
אין חפין ואין מגררין ביום טוב, אבל מדיחין את הכלים בנהר ושפין כלי כסף בנרתקין (כלים) [ואין מדיחין את הכלים בנתר] ביום טוב, אבל מדיחין אותן במלח ומורסן [בשבת] ואין צריך לומר ביום טוב.
<h2>דף עד.</h2>
ולברורי אוכל מתוך הפסולת לאכול לאלתר מותר, אפילו בשבת ובלבד דלית בהו מלילה.
<h2>דף עד:</h2>
ועצים שמסיקין בהם ביום טוב אין מסלתין אותם ביום טוב לעשות מהן סלתי סלתי.
<h2>דף צה.</h2>
ולכבד את המטות מותר [אפילו] בשבת ואפילו כל הבית כולה וכן נמי לרבץ שרי [וכל שכן] ביום טוב.
<h2>דף קיז:</h2>
ומצוה לבצוע על שתי ככרות שלימות ביום טוב כמו בשבת, ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
<h2>דף קכ.</h2>
וגורם לכיבוי הלכתא כרבנן דאמרי מותר בשבת וביום טוב.
<h2>דף קלו.</h2>
ועגל שנולד ביום טוב מותר, הואיל ומוכן הוא אגב אמו, ואפילו נולד מן הטריפה הרי מוכן הוא לכלבים, ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם, והוא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו, כגון שקשר הבהמה בבית תשעה חדשים לגסה, וארבעה לדקה, ולא נכנס זכר בבית באלו תשעה חדשים או ארבעה, ואי לא קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אסור עד ליל שמיני. אפילו [בחול] לאכלו בשחיטה.
<h2>דף קלט:</h2>
וכללא דמילתא כל הני דאמרינן מותרין בשני, הני מילי בשני ימים טובים של גליות, אבל בשני ימים טובים של ראש השנה אסור בשני, דקדושה אחת הן. אבל לגבי מת שניהן שוין, שני ימים טובים של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות, שאם מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין [ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל], ואף על גב דלא אישתהי, לא משהינן ליה, דכחול שויה רבנן יום טוב שני לגבי מת, ואפילו למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא, אבל היכא דמית ליה ערב יום הכפורים, או בערב שבת, ולא הספיקו לקוברו מבעוד יום אסור להתעסק בו בשבת וביום הכפורים, ואפילו גוים, ומשהינן ליה עד למחר בין אישתהי בין לא אישתהי. ומותר ללוות את המת ביום טוב ראשון כי קברו ליה גוים בתוך התחום, ועבדים דישראל לית להו למיקברא מיתא ביום טוב ראשון דאיתקוש למרייהו לענין מלאכה דשבת ויום טוב.
<h2>דף קמא:</h2>
ואין שומטין את המנעל מעל גבי האימום ביום טוב, אבל חולו של מועד מותר.
<h2>דף קמח:</h2>
וכן הלואת יום טוב או השבת קיימא לן כרבא דאמר ניתנה ליתבע ומותר.
<h2>דף קנו:</h2>
ונבלה שמתה ביום טוב, אף על פי שבשבת מותר לחתכה לפני הכלבים, ביום טוב אסור לטלטלה, דסבירא לן כרבי יהודה דאית ליה מוקצה, אבל בשבת קיימא לן כרבי שמעון דלית ליה מוקצה. ואם מתה מערב יום טוב מותר לטלטל ולחתכה לפני הכלבים דמוכנת הוא אפילו לרבי יהודה, ואי היא מסוכנת מערב יום טוב ומתה ביום [טוב] שרי לטלטלה, דמאתמול דעתיה עלויה להאכילה לכלבים ומוכנת הוא.
